אין דרך עדינה לומר את זה: לקבל דחייה אחרי ראיון עבודה – כואב. לפעמים זה מגיע אחרי תהליך של חמישה שלבים, אינספור תרגילים, שיחת זום מחויכת ושיחה עם מנכ"ל שאמר שאת/ה "נשמע/ת בדיוק מה שהם מחפשים". ואז… כלום. או גרוע יותר – מייל אוטומטי. התחושה היא אישית, גם כשהסיבות לא. תחושת החמצה, ספק עצמי, מחשבות רפטטיביות כמו "מה עשיתי לא נכון?" או "איך הם לא ראו כמה אני מתאימ/ה?"

וזה טבעי. אבל זה לא חייב להשאיר אתכם תקועים. דחייה היא חלק בלתי נפרד מהחיים המקצועיים – ואפשר ללמוד לנהל אותה, במקום לתת לה לנהל אתכם. הכאב הראשוני הוא אנושי לחלוטין, אבל עם כלים נכונים – ניתן להתאושש, לגדול מהחוויה, ולנוע קדימה. חשוב לזכור שלא מדובר בכישלון אישי, אלא בחלק בלתי נפרד מתהליך של חיפוש והתפתחות.

במאמר הזה נרחיב על האופן שבו ניתן להתמודד עם דחייה בצורה בונה, שתאפשר לכם לשמור על כוחות, להמשיך בתהליך, ולצאת ממנו מחוזקים ולא שבורים. ניגע גם בהיבטים הרגשיים וגם בצעדים פרקטיים, כדי לאפשר הסתכלות רחבה ומאוזנת.

תנו לזה מקום – אבל אל תישארו שם

כעס? תסכול? עלבון? לגיטימי. אתם בני אדם, לא בוטים עם כפתור ריסטרט. דחייה ממשרה נחשקת יכולה להפעיל מערך רגשי שלם – לא רק אכזבה אלא גם תחושת ערעור על הזהות המקצועית. לעיתים, התחושות הללו משפיעות גם על תחומים אחרים – מצב רוח, מוטיבציה, ואפילו על הדרך בה אנחנו תופסים את עצמנו.

מה שכן – תנו לרגש מקום, אבל בגבולות הזמן הסביר. אפשר בהחלט להקדיש ערב אחד שבו אתם שוקעים קצת, משתפים חבר קרוב, או פשוט נשארים לבד עם סדרה קלילה וגלידה. כתבו ביומן איך אתם מרגישים, תוציאו את מה שיושב עליכם – בלי פילטרים. שיחרור רגשי הוא חלק מהתהליך.

ואז – גבול. הציבו לעצמכם מועד: עד מחר בבוקר אני מתאבל/ת, ואז חוזר/ת למסלול. ברגע שאתם מנסחים לעצמכם את הכאב כמשהו זמני – הוא מאבד מכוחו. ההבדל בין התמודדות לבריחה הוא פשוט: האם אתם רק מרגישים, או גם מחליטים לא להיתקע שם.

אל תבנו על משרה אחת בלבד

אנחנו נוטים להתאהב במשרות. במיוחד כשהתיאור מושלם, כשהתהליך מתקדם יפה, או כשאנחנו מדמיינים את עצמנו שם – קמים בבוקר, שותים קפה עם הצוות, מובילים פרויקטים מרגשים. אבל כל עוד אין חוזה חתום – זו רק אופציה, לא עובדה.

הרבה פעמים אנחנו שומעים משפטים כמו "יש תחושת התאמה חזקה" או "את/ה בין המועמדים המובילים", ואנחנו נותנים ללב לרוץ קדימה. חשוב לזכור – אין ודאות עד לסיום רשמי. תמשיכו להגיש קורות חיים גם אם נראה לכם ש"זה בכיס". זו לא רק אסטרטגיה טקטית – זו הגנה רגשית.

ככל שתמשיכו לפעול במספר כיוונים, כך תרגישו שליטה, ולא תלות. פעולה מקטינה חרדה. מגוון של הזדמנויות מרחיב את הביטחון שלכם – גם אם אחת מהן נופלת.

נסו לבקש משוב (אבל אל תתאכזבו אם לא תקבלו)

קיבלתם מייל דחייה? אל תסגרו את השיחה סופית. לעיתים קרובות, מראיינים דווקא מעריכים את מי שפונה בנימוס ומבקש ללמוד. שלחו מייל קצר, ענייני ומכבד – לא מתרפס, לא לוחץ – שמבקש, אם ניתן, משוב קצר או תובנה כלשהי מהתהליך.

לדוגמה: "שלום רב, תודה על ההזדמנות להשתתף בתהליך ועל הזמן שהקדשתם לי. אשמח מאוד לדעת אם יש משהו שאוכל לשפר לעתיד, או אם יש נקודה שניתן ללמוד ממנה."

שימו לב: לא תמיד תקבלו תשובה. זה לא אומר שאתם לא ראויים – אלא שפשוט אין זמן או מדיניות תגובה. אם קיבלתם משהו – קחו את זה כבונוס, לא כברירת מחדל. כל משוב, אפילו קצר, עשוי להיות הצצה חשובה לאופן שבו אתם נתפסים. אם קיבלתם ביקורת – אל תיכנסו למגננה. נסו להקשיב. תהליך הלמידה נמצא בדיוק שם.

תתבוננו במה שעבד – לא רק במה שלא

קל לשקוע בביקורת עצמית. לחשוב על כל משפט שיכול היה להיאמר אחרת, על מילה שהתפספסה. אבל זה לא יעיל. במקום לשאול "למה לא התקבלתי?", נסו לשאול – מה כן עבד?

• האם יצרתם חיבור טוב עם המראיין?
  
• האם הסברתם את עצמכם באופן בהיר?
  
• האם שאלתם שאלות טובות?
  
• האם הצלחתם להציג את עצמכם באור מחמיא?
  

תזהו את נקודות האור. ראיון טוב אינו נמדד רק בתוצאה. אם הצלחתם לבטא את עצמכם, אם הרגשתם בנוח, אם שיפרתם לעומת הפעם הקודמת – זו התקדמות. תעודדו את עצמכם עליה. אתם לא באותו מקום שבו התחלתם.

עדכנו, חזקו, התקדמו

עכשיו כשהאבק שקע – זה הזמן לבחון את הדברים בעיניים מפוקחות:

• האם קורות החיים שלכם מספיק חדים? האם הם מבליטים את מה שחשוב?
  
• האם הפרופיל בלינקדאין שלכם מעודכן, נגיש ומשדר את המסר הנכון?
  
• האם ההצגה העצמית שלכם ברורה, קצרה, קולחת ומרשימה?
  

אולי אפשר לנסח טוב יותר את סיפור הקריירה. אולי אפשר להוסיף המלצה. אולי כדאי לקחת ייעוץ מקצועי, או להצטרף לקבוצות חיפוש עבודה.

בנוסף, חשבו על שיפור מיומנויות נוספות: דיבור מול קהל, כתיבה מקצועית, שליטה בטכנולוגיה או שפות. כל השקעה בעצמכם – תחזק אתכם גם פנימית וגם תדמיתית. ראיון עבודה הוא לא רק מבחן – הוא גם הזדמנות להציג גרסה עדכנית של עצמכם. השקיעו בה.

תזכרו – זה לא (תמיד) אישי

קל להרגיש פגועים. במיוחד אם המראיין היה נחמד, אם הייתה תחושת כימיה, או אם נאמרו משפטים כמו "את/ה לגמרי בכיוון". אבל בסוף – יש עוד שיקולים. לפעמים העדיפו מועמד פנימי. לפעמים התקציב שונה. לפעמים זה היה קשור לשיקולים פנימיים שאינם קשורים אליכם בכלל.

זה אולי לא מנחם, אבל זו האמת: הרבה מאוד החלטות לא מתקבלות על פי מה שנראה לעין. שיקולים של פוליטיקה ארגונית, אילוצים עסקיים, שינויים מבניים – כולם משחקים תפקיד. תדעו להבדיל בין כישלון אישי לבין נסיבות חיצוניות. לפעמים פשוט זו לא הייתה ההזדמנות הנכונה.

תזכירו לעצמכם מי אתם – מחוץ לראיון

אל תיתנו לדחייה להגדיר אתכם. קחו דף, כתבו חמישה דברים שאתם טובים בהם, שלושה רגעים שאתם גאים בהם בקריירה, שני דברים שאנשים אמרו לכם על העבודה שלכם – ודבר אחד שאתם אוהבים בעצמכם גם בלי קשר לקריירה.

תחזרו לתחושת הערך. תזכירו לעצמכם שיש לכם מה להציע. תצפו בסרטון שנותן לכם השראה. תעברו על תגובות טובות שקיבלתם בעבר. תחזקו את עצמכם כאילו הייתם חבר טוב – לא מבקר פנימי. כי בדיוק בזה נמדד חוסן.

עודדו את עצמכם בדרכים פשוטות: ספורט, מוסיקה, מפגש עם חברים. בנו לעצמכם שגרה שמזכירה לכם שאתם יותר מהמועמדות למשרה. כי זה נכון.

לסיכום – לדחות ≠ להיכשל

כן, זה מבאס. כן, זה מעצבן. כן, לפעמים זה אפילו שובר לב. אבל זה גם שיעור. תזכורת. חידוד. הזדמנות לעצור, לדייק, להתכוונן. כל דחייה – אם מתייחסים אליה נכון – מחזקת שריר. של סבלנות, של חוסן, של פרספקטיבה.

האנשים שמצליחים לא בהכרח נבחרו תמיד – הם פשוט המשיכו. באינטליגנציה רגשית, בנחישות, ולעיתים גם בהומור עצמי. תמשיכו לזוז, תמשיכו לשפר, תמשיכו להגיש. אל תפסיקו. תשתפו חברים, תיעזרו באנשים, תמשיכו להיות בגרסה הכי טובה של עצמכם.

כי זה לא היה הריאיון האחרון שלכם – וזה בטח לא היה הסיכוי האחרון שלכם. והדלת שנטרקה היום? יכולה להיות רק סטייה קטנה בדרך למשהו מדויק בהרבה.

זכרו! אי התאמה לתפקיד אינה בהכרח כישלון, התאמה או אי התאמה זה משהו אחר. ובכלל גם כישלון הוא שלב בדרך להצלחה אם מפיקים ממנו לקחים, לומדים מטעויות וממשיכים הלאה. אתם בסה"כ מחפשים תפקיד אחד שיתאים לכם

דיסקליימר: המאמר נכתב בגישה מעצימה ומעודדת, אך ברור שכל אדם חווה תהליך של דחייה בצורה שונה. אם את/ה מרגיש/ה שהתחושות קשות במיוחד, או שהן משפיעות על התפקוד היומיומי שלך – פנייה לאיש מקצוע, יועץ קריירה או איש טיפול יכולה להיות הדבר הכי חכם וחשוב לעשות עכשיו. לא חייבים להתמודד עם זה לבד.