ראיון עבודה הוא לא חקירה, אבל לפעמים הוא בהחלט מרגיש ככה. במיוחד כשצצות השאלות שגורמות לדופק לעלות: "למה עזבת את מקום העבודה האחרון?", "ספר לי על כישלון שחווית", "מה עשית בתקופה שלא עבדת?" או השוס הקלאסי: "ראיתי שהיה פער בקורות החיים – מה קרה שם?"

נעים זה לא. אבל בלתי אפשרי? ממש לא. שאלות קשות הן לא מלכודת – הן הזדמנות. אם תדעו לענות עליהן נכון, עם כנות, בגרות ואינטליגנציה רגשית – תמצבו את עצמכם לא כמועמד ש"צריך להסביר את עצמו", אלא כאדם שצמח, למד ומבין את הערך שהוא מביא.

במאמר הזה נסקור שאלות קשות נפוצות, נסביר למה שואלים אותן בכלל, וניתן דוגמאות לניסוחים שיחזקו אתכם במקום שיחלישו. בנוסף, נרחיב את ההקשר – למה שאלות כאלה מהותיות לתהליך הבחירה, ואיך להפוך אותן לרגע של בידול חיובי.

למה שואלים שאלות קשות?

• כדי לבדוק איך אתם מתמודדים עם מצבים לא נוחים.
  
• כדי להבין עד כמה אתם מודעים לעצמכם.
  
• כדי לראות אם אתם משקרים, מגזימים או מייפים את המציאות.
  
• כדי לבחון בגרות, אחריות ויכולת לשקף תהליכים.
  
• כדי לבחון התאמה תרבותית – איך אתם מדברים על אתגרים, לחצים וכישלונות.
  
  

התגובה שלכם לא פחות חשובה מהתוכן עצמו: האם אתם נראים מתגוננים? מתרגזים? מנסים להתחמק? או שאתם מחייכים, נושמים ועונים בשלווה?

כשאתם עונים טוב על שאלה קשה – אתם לא רק מציגים ניסיון, אלא גם מבטיחים למראיין: "אני יודע להתמודד עם מצבים אמיתיים בשטח, לא רק להבריק בשאלות קלות".

"ספר/י לי על כישלון שחווית בעבודה"

מה לא לעשות:

• להאשים אחרים.
  
• להגיד שלא חווית כישלונות (כולם חוו).
  
• לספר משהו דרמטי מדי או לא רלוונטי.
  
• לצחוק על זה בלי להראות שלמדתם משהו.
  

מה כן:

בחרו דוגמה מקצועית ממוקדת, תארו את הסיטואציה, מה למדתם ממנה, ואיך תיקנתם או פעלתם אחרת בהמשך.

דוגמה: "באחד הפרויקטים הובטח ללקוח לוח זמנים שלא היה ריאלי, ואני לא התנגדתי בזמן אמת. כשהפרויקט התעכב, נאלצנו להתמודד עם אכזבה ותחושת חוסר אמון. מאז אני שם דגש על תיאום ציפיות, גם אם זה לא תמיד מה שהצד השני רוצה לשמוע ברגע הראשון."

למה זה עובד: זה לא סיפור קיצוני, אבל הוא מציג אחריות, למידה ויכולת תיקון. אתם מראים שהכישלון הפך אתכם למועמדים טובים יותר – לא פגע בכם.

"למה פוטרת ממקום העבודה הקודם?"

מה לא לעשות:

• להכחיש או לשקר.
  
• להאשים את המנהל/החברה.
  
• להסביר יותר מדי בפרטים מביכים.
  

מה כן:

ספרו את העובדה בקצרה, הדגישו מה למדתם מהחוויה, והראו איך התקדמתם מאז.

ניסוח אפשרי: "החברה עברה שינוי ארגוני משמעותי, ונאלצה להיפרד ממספר עובדים, ביניהם גם אני. זה היה לא פשוט, אבל זו גם הייתה נקודת מפנה שבה לקחתי זמן לדייק מה אני רוצה מהשלב הבא שלי."

או – אם זה היה אישי: "הייתה חוסר התאמה בין הציפיות שלי לבין מה שהוגדר בתפקיד. היום אני יודע/ת לשאול את השאלות הנכונות מראש ולוודא שההתאמה הדדית."

טיפ: אם אתם לא בטוחים איך לתאר את זה – תתרגלו עם מישהו. מישהו שיכול להחזיר לכם מראה כנה מבלי לשפוט.

"למה עזבת אחרי זמן קצר?"

מה לא לעשות:

• להישמע כאילו אתם מזגזגים או בורחים מקושי.
  
• לדבר רע על מקום העבודה.
  
• להציג את עצמכם כמי שלא שורדים בתפקידים לאורך זמן.
  

מה כן:

הציגו את ההחלטה כמודעות ולא כהתפרקות.

ניסוח: "גיליתי מהר מאוד שהתפקיד לא תואם את מה שסוכם – הן מבחינת התוכן והן מבחינת תרבות העבודה. העדפתי לעצור מוקדם ולא להעמיק במקום שלא יתאים לי בטווח הארוך. למדתי מזה הרבה על מה חשוב לי בסביבת עבודה."

ועוד ניסוח: "לפעמים צריך לקבל החלטות אמיצות גם כשהן לא פופולריות. חשוב לי להיות במקום שאני מרגיש/ה בו מחובר/ת באמת."

"יש לך פער בקורות החיים – מה קרה שם?"

מה לא לעשות:

• להתנצל כאילו עשיתם פשע.
  
• להמציא משהו שלא היה.
  
• לומר “פשוט לא יצא” – זה נשמע פסיבי מדי.
  

מה כן:

הציגו את התקופה כחלק מהחיים: חיפוש עבודה, לימודים, טיפול במשפחה, מנוחה מתוכננת, התנדבות, מיקוד מחדש.

דוגמה: "אחרי כמה שנים אינטנסיביות בעבודה, לקחתי תקופה קצרה לחשב מסלול מחדש – למדתי, קראתי, עבדתי קצת בפרילנס. עכשיו אני הרבה יותר ממוקד/ת ומחפש/ת תפקיד שמחבר בין הניסיון שצברתי לבין מה שחשוב לי להמשך."

הרחבה: לא תמיד צריך להסביר את כל פרטי התקופה. אם אתם נשמעים יציבים ונחושים בהווה – זה מה שיישאר בזיכרון.

"אין לך ניסיון ישיר בתחום – למה שנבחר בך?"

מה לא לעשות:

• להיכנס ללחץ.
  
• להתנצל.
  
• לומר “נכון, זה חדש לי” בלי להוסיף למה זה כן הגיוני.
  

מה כן:

תראו איך ניסיון אחר תורם לתפקיד. הדגישו כישורים ניתנים להעברה (transferable skills).

דוגמה: "אמנם לא עבדתי בדיוק בתפקיד הזה, אבל יש לי ניסיון נרחב בניהול פרויקטים, בתקשורת בין-אישית ובניתוח נתונים – שלוש מיומנויות מרכזיות שמופיעות גם בתפקיד הזה. אני לומד/ת מהר ומביא/ה איתי גם זווית רעננה."

הוסיפו: "בנוסף, כבר לקחתי יוזמה ולמדתי קורס אונליין בתחום, כדי להתחיל לגשר על הפער."

"מה הכי פחות אהבת בתפקיד הקודם שלך?"

למה שואלים?

לבחון האם תדברו שלילי, ואם תתמקדו בחלקים שבמקרה גם קיימים אצלם.

מה לא לעשות:

• לרדת על אנשים.
  
• להשמיץ את הארגון.
  
• לומר “הכול” או “הבוס”.
  

מה כן:

בחרו אתגר קטן, לגיטימי, והראו איך התמודדתם איתו.

דוגמה: "הייתה תקופה שבה הייתה פחות תקשורת בין הצוותים, וזה יצר בלבול. לקחתי על עצמי ליזום פגישות חוצות-צוות, וזה מאוד שיפר את שיתוף הפעולה."

טיפ הזהב: תרגול = ביטחון

תרגלו את השאלות הקשות מול מראה, מול חבר, אפילו בקול רם לבד. עצם זה שתשמעו את עצמכם עונים, יאפשר לכם לשייף את המסר, לבחור מילים מדויקות יותר – ובעיקר, להגיע לריאיון עם פחות לחץ ויותר נוכחות.

שאלות קשות לא נועדו להכשיל – הן נועדו לגלות מה קורה כשלוחצים עליכם טיפה. תנו למראיין סיבה להאמין שאתם יודעים להתמודד, גם כשלא הכול מושלם.

לסיכום – גם שאלות קשות הן הזדמנות

שאלות קשות הן ההזדמנות שלכם. הרי את כול המרואיינים ישאלו כנראה את אותן שאלות קשות, זו ההזדמנות להראות בולטות, בגרות ויכולת להתמודד נכון עם השאלות הקשות. לכן חשוב להשקיע בהתכוננות לשאלות קשות.

זכרו: כל מראיין הוא קודם כול בן אדם. הוא לא מחפש מועמד שלא נכשל מעולם – אלא מישהו שיודע לדבר על כישלונות כמו על נקודות מפנה. מישהו שיכול להחזיק שיחה גם כשלא הכול נוח.

המראיין לא מחפש שלמות – הוא מחפש אנשים אמיתיים, מודעים, שמסוגלים ללמוד ולהתפתח. ואם תראו שאתם יודעים להתמודד בכנות עם השאלות המורכבות – תיצרו רושם שלא רק עובר את הרף, אלא גם בונה אמון. וזה בדיוק מה שמראיינים זוכרים.